To Kuray Village


עצרנו לחדש אספקה. המעבר מעצירת לילה אחת לבאה דוחף אותנו לכל סופרמרקט מזדמן. ליד הסופרמרקט מצאתי אנדרטה למלחמת העולם השניה. האנדרטה חדשה יחסית, מסביב גינה מטופחת ותמונות של חיילים ממלחמת העולם השנייה. במרכז האנדרטה חייל, מבט אטום, לבוש בכבדות, מחזיק רובה ביד אחת ובשניה צרור עלים. רוסיה נלחמה במלחמת העולם השניה ושילמה את המחיר הכבד ביותר, והשנה מלאו 70 שנה לניצחון הרוסי, אז אולי זה ההסבר לאנדרטאות המלחמה הרבות שבדרכים ותמונות של גבורי המלחמה בשלטי חוצות ענקיים. התרחקתי מהאנדרטה, וניסיתי להבין כמה הזכרון של מלחמת העולם השניה אמיתי ברוסיה של היום, והאם יש לו בכלל קיום מחוץ לסיביר. לפעמים נראה לי שמערב רוסיה עסוקה בעתיד המעורפל והעבר המעורפל, לא פחות, נשאר לסיביר.







הכפר קוראי למרגלות הר אקטרו

הכפר קוראי - למרגלות הר אקטרו, הוא נקודת היציאה שלנו אל ההר. איזור הכפר יבש מאד ודליל בצמחייה. נסענו פנימה לתוך הכפר ועצרנו ליד הבית שבו אמור להיות רכב המעבר שלנו. הסתכלתי סביב לחצרות ולתוך הבתים. גדרות גבוהות, כלבים רזים משוטטים, וערימות של גרוטאות תקועות בתוך האדמה בלי הסבר הגיוני. אנדרי הנהג התקרב אלינו באיטיות עם הפורגון. העמסנו את הציוד והתיישבנו באוטו. אמר שהשנה יבשה מאד, השלג על ההר דליל, וגם כאן למטה העניינים לא טובים. שאלתי אם הוא רואה שינוי בזמן האחרון במזג האוויר, אמר שכן, היו מעט גשמים בחורף האחרון והאדמה הופכת לאבק. ואחרי רגע הוסיף שהוא נולד באיזור ומעולם לא עזב אותו.