בנסיעה בשמורת הסלעים עברנו אצל משפחה מונגולית שהואילה לקבל את פנינו לביקור קצר אבל מעמיק צילומית. הגענו אל הגר ( אוהל מונגולי שלפעמים קוראים לו יורט) והתיישבנו על הכריות החמימות. בעלת הגר סיפרה שהיא ובעלה התגוררו במשך שנים בעיר הגדולה (אולן בטר) ועבדו כמהנדסים. כשפרשו מהעבודה ומתפקידם חזרו לגור באופן עצמאי בשטחים הפתוחים כאשר הם אחראים על משק בית קטן. שאלתי האם לא יותר נוח לגור בדירה בעיר, האישה ענתה שבשבילה נוחות קשורה בעצמאות, וכך מקובל במונגוליה. אהבתי לראות את הגר שהיה מסודר ועם מגע חמים. במהלך השיחה בעלת הגר הכינה בוטס, כיסוני בצק ממולאים בשר, היא הלכה למקרר, שזה כל העולם מחוץ לגר החמים. הביאה שקית ואידתה את תכולתה על גבי התנור.
